end of jurney

הטיסה מלאה עד אפס מקום, ארוכה כי עוברים דרך אל קלפטה, ובעשר אנחנו נוחתים- חם והביל- ברוכים הבאים לעיר הגדולה! ישר לדירה שהזמנו ליומיים הקרובים- מקווים שנצליח לסדר את כל מה שצריך ולראות איך ממשיכים. בואנוס איירס עיר ענקית ומסודרת להפליא- יש רחובות ארוכים וישרים, רחובות שמצטלבים איתם בתשעים מעלות, ושני דיאגונלים. אין גבעות, הכל שטוח לגמרי- מאד קל להתמצא בעיר ויש אוירה נעימה משום מה.. לא מעט חסרי בית וקבצנים, המדרכות תמיד במצב של תיקונים, וכל הזמן מרגיש שיורד גשם- רק שזה הניקוז של המזגנים.. למרות כל אלה- ההרגשה טובה- הנוף האנושי מזכיר את שלנו, מזג האויר כמו במישור החוף, השפה מוכרת ומובנת- נחמד פה.

buenos aires

חמישי בלילה הודעה מדרור- מזל טוב סבא וסבתא! נכד חדש הצטרף למשפחה והוא מתוק במיוחד! יקח זמן עד שנוכל להסניף אותו- אין דרך לשנות את כרטיס הטיסה שלי שנקנה לפני חודש- נתארגן על טיול קצר באזור- כאילו לא טיילנו מספיק השנה.. מטיילים בעיר- כל כך קל להעביר פה עוד יום ועוד אחד בלי לעשות כלום… חשבנו לפגוש את פטריק, אבל הוא הקדים ונסע חזרה לארצות הברית, פוגשים את אלברטו שהבוקר שלח את האופנוע ללונדון והוא ממש נרגש לקראת החזרה הביתה. הוא מתכנן חודש נסיעה מאנגליה לדרום ספרד, וכניסה של מנצח לעיר שלו… בשבת אנחנו מטיילים לשוק אמנים מקומי ולשוק הפשפשים, שניהם קרובים להוסטל שלנו. ביום ראשון אנחנו שוכרים רכב ליום אחד ונוסעים לבית סוף השבוע של לואיס ולאונור. שעתיים נסיעה דרומה מהעיר, אזור כפרי נעים. פעם היתה פה חווה לגידול בקר, היורשים חילקו את השטח ללמעלה מ 400 מגרשים- הקטנים שבהם כ 22000 מר'- פיתוח מלא יפה ומסודר, מבני החווה המקוריים מתוחזקים להפליא ומשמשים כמבני ציבור- מקום מדהים ביופיו! הבית שהזוג בנה לא גדול במושגים מקומיים, פשוט ומעוצב בטוב טעם, וכרגיל במקומות האלו- בין שני חלקי המבנה נמצא הגריל. אחר הצהריים באה לבקר יען קטנה- ניאנדו. לא חסרים פה גם שועלים ויש הרבה סוסים רועים. רב התושבים גרים פה רק בסופי שבוע וחופשות, ולמי שחי תמיד בעיר הסואנת זה באמת שינוי מבורך.

בערב כולנו נוסעים לדירה החדשה שלהם בעיר, הוזמנו לישון אצלם כי מחר מוקדם בבוקר צריך להחזיר את המכונית. הרפתקאת היום- חם מאד ולכן אנחנו מעבירים את הזמן במקומות ממוזגים עד שתגיע השעה לאסוף את המכונית הבאה. שתיים בשדה התעופה- אין דוכן של יורופקאר. בחברות האחרות אומרים לנו שהנציג מגיע עם שלט ואוסף. מחכים. מחכים. לקראת שלש מוצאים את המודיעין של השדה והם מאד יעילים לשם שינוי- מתקשרים לחברה, מתעקשים עד שמקבלים תשובה- יבואו לאסוף אותנו. שלוש וחצי אנחנו במקום הנכון ואז מתחילה שיחת הביטוח הרגילה, ואנחנו מחליטים ללכת על ההשכרה למרות הסיכון. כרטיס אשראי- איננו! הכרטיס שלי- פג תוקף בסוף החודש- הבחור לא מוכן לקחת אותו. אין מכונית וגם אין כרטיס! מנסים לשחזר איפה יכלנו להשאיר אותו- נראה לנו שבבנק בו משכנו כסף- צריך לנסות למצוא איפה הבנק ולקוות שמי שמצא אותו היה ישר… הבנק נמצא בקלות (הודות לזכרון שלי!) והוא סגור. מבעד לדלת אנחנו מדברים עם השומר שהולך לחפש בתא בכניסה- אין. אנחנו נשארים לעמוד מנסים לחשוב מה אפשר לעשות ומהיכן מתחילים, ואז חוזר השומר ומבקש תעודה. מסתבר שהוא קצת ריחם עלינו והלך לחפש במקום אחר, והנה הכרטיס האבוד שוב אצלינו ביד. מזל מדהים- רק לחשוב על הבלגן שהיה נגרם.. מחפשים מלון לשלושה ימים- ניקח מכונית יותר קרוב לסוף השבוע ונטייל בינתיים בעיר. המלון ממש במרכז, נחמד וזול, מנוחה קצרה ויוצאים לשיטוט ערב. בבוקר כמובן קמים מאוחר, היום חם בצורה קיצונית- 38 מעלות. יש סיור חינמי בשעה 3, עד אז נחליט איך נתמודד עם החם.. בשלש אנחנו בנקודת המפגש, עם עוד 40 איש- אם יהיה בלתי נסבל נפרוש בדרך. אנחנו עם המדריכה מרו- סיור בספרדית- פצצת אנרגיה שמדברת מהר יותר אפילו מאיך שהיא זזה מרגל לרגל… הסיור מתחיל בבית הקונגרס ונגמר ב casa rosada- בית הנשיא. בדרך שומעים קצת היסטוריה של העיר, של המדינה, ארכיטקטורה, תרבות- מאד מעניין. גם מי שמכיר את העיר נהנה. מרו מובילה אותנו מצל אחד לשני, ואחרי כמעט שעתיים מתחיל טפטוף, שמהר מאד הופך לגשם, ואת סוף הסיור אנחנו עושים במחסה של בניין תוך שהגשם מתחזק. רק אחרי 20 דקות אנחנו מגלים שיש תחנת סובטה (רכבת תחתית) ממש לידינו…

שיטוט ערב ברחובות השטופים כשמזג האוויר קריר ונעים- סיום מוצלח של היום. בבוקר אנחנו משתדלים להקדים, ובעשר וחצי מצטרפים לסיור נוסף, הפעם בשכונת רקולטה- בעיקר בנינים ענקיים בסגנון צרפתי ששימשו משפחות עשירות וחוץ מאחד כולם היום מלונות, מוזיאונים ומבני ציבור. הסיפור על נקמתה של מתעשרת חדשה באחת הנשים העשירות מה'אצולה' משעשע ביותר- זה חלק מהקסם של הסיורים האלו. המדריך- פנצ'ו- מושיב אותנו בפינת זכרון במקום בו היתה שגרירות ישראל ומקדיש זמן ארוך לסיפור על הקהילה היהודית ושני הפיגועים שזעזעו אותה והדיהם ממשיכים עד היום. משם עוברים לגינת הזכרון לחללי מלחמת פוקלנד, או- המלבינס. מבחינת הארגנטינאים זה לא סיפור סגור- ראינו בכמה מקומות שלטים- los malvinas son argentinos. סוף הסיור בבית הקברות שהוא אתר תיירותי בפני עצמו.

ערב נוסף בטיול ברחובות- לא נמאס להסתובב בעיר הזו… בעיה קטנה עם ההתנהלות של גדי בכספומט- הוא שוב שוכח לקחת את הכרטיס בסוף הוצאת הכסף… למזלנו הבנק ממש ליד המלון, בבוקר אפשר ללכת לקבל את הכרטיס.. בוקר יום חמישי מתארגנים לתזוזה- קבענו להפגש עם בעל מחלבה שיש לו מרכז מבקרים- לפי הפרסומים יש לו מקום שיש מה ללמוד בו. מקבלים את המכונית בצהריים ויוצאים מהעיר לכמה ימים! המחלבה נמצאת באזור לא ממש תיירותי, ומתברר כשאנחנו מגיעים שמרכז המבקרים הוא עדיין בגדר רעיון. בסופו של דבר לאיש יש מה ללמוד מאיתנו.. אבל נחמד לראות עדר עזים, והשיחה קולחת- באמת איש חביב. משם אנחנו מתחילים להצפין- נכנסים למחוז entre rios- חבל ארץ בין נהר פרנה ונהר פלטה- מישורי לחלוטין, חקלאי מובהק, וממש אין מה לראות.. אנחנו בדרכנו לעיר הגאוצ'וס- san antonio de areca. זו עיר יותר תיירותית שמתבססת על מסורת הגאוצ'וס, ובעונה הזו קשה למצוא מקום לינה סביר, אבל אנחנו לא בררנים. בבוקר יוצאים לסיור במה שהיה פעם חווה חקלאית והיום מוזיאון ובניני חווה משוחזרים. בדיוק יוצאת מדריכה עם שני זוגות ואנחנו מצטרפים- מעניין ביותר, הבעיה היחידה היא החם- כמו תל אביב בשיא הקיץ- כולם מנפנפים במרץ…

 

מכאן אנחנו ממשיכים למלון שהשגנו בעיירה קטנה ליד הנהר- המקום היחיד בכל האזור אם לא רוצים להצפין 200 קמ'! ארוחת ערב במסעדה מקומית ליד הנהר- אוירה מאד משפחתית, אוכל טוב, וגם הקלה משמעותית בעומס החום. בבוקר מתקדמים קצת צפונה- יש לנו כרטיסים לקרנבל הכי נחשב בארגנטינה בעיר gualaguaychu. בצהריים עדיין ריק, אבל לקראת ארבע העיר מתחילה להתמלא- דוכני אוכל ומזכרות, קצת אנשים מחופשים, והרחוב ליד הנהר מלא במסעדות ובארים וכמובן- המוני מתרחצים. על הטיילת אנחנו פוגשים משפחה- הוא ארגנטינאי, היא מאורוגואי, שלושה ילדים, גרים בספרד. הם עם וולקסווגן ישן מטיילים כבר שנה וחצי בדרום אמריקה, וביום חמישי טסים הביתה. קצת היפים, אבל נחמדים ומעניינים- עוד כתובת בספרד! בתשע בערב אנחנו מוצאים חניה קרובה למקום הארוע ונכנסים למתחם- טריבונות ל 35000 איש שבאים להשתתף בקרנבל. המוזיקה מחרישת אזניים, וברמקול- בין ההודעות שקשורות לארוע גם הודעה שונה מאד. אם את/אתה ילידי שנות השבעים המוקדמות אתם מוזמנים לעשות בדיקת דנא- אולי אתם מאותם ילדים שנמסרו לאימוץ אחרי שאמותיהם נעלמו בתקופת משטר הרודנות הצבאית. עצוב. תהלוכת להקות הסמבה מרשימה בהיקפה- במות ענק עם פסלים מושקעים, תלבושות צבעוניות ומרתקות, אנשים בקהל מצטרפים לריקודים בטריבונות ולשירה, שמח. אבל האמת- קצת מאכזב- ציפינו לחגיגה הרבה יותר גדולה, ולא יכולים להמנע מהשוואה לעדלאידע של התיכון שלנו, שמרשימה כמעט באותה מידה!

carnaval de el pais

באחת בלילה אנחנו פורשים- חלק מהקהל נשאר לרקוד, לנו זה הספיק- ועוד יש לנו שעה וחצי נסיעה חזרה למלון. בבוקר יוצאים בתשע כדי לעמוד בלוח הזמנים שלנו- צריך לעבור אצל גדי- הבן של לואיס שאצלו נשאר הציוד שלנו, בשעה שתיים צריך להחזיר את הרכב ואז נפגשים עם קארן ודיטר. האופנוע שלהם כבר נשלח לאוסטרליה, הם טסים עוד שבוע. הטיול שלהם ממשיך, אבל קצת שונה מהתכנון, ובאוגוסט כבר יהיו בגרמניה לחתונה משפחתית. דיטר מתעקש שאחר כך הוא צריך לרכב קצת במרוקו כדי שיוכל להגיד שהיה בכל היבשות. מבחינתם זה טיול של פעם בחיים, לא יוכלו לצאת שוב למסע כזה- הם חוזרים הביתה לספרד לעבוד עד הפנסיה- 10 שנים, לא רחוק כל כך… בערב אנחנו נוסעים לפגוש את המשפחה- הם מבקשים תאור של כל המסלול שלנו, והדודה סליה תורמת מידע מהנסיעות שלה בעולם- אשה מדהימה! שני בבוקר מוקדש לאריזה וחלוקת ציוד- מאחר ואנחנו טסים לכיוונים שונים ובימים שונים זה מאד משמעותי. זהו. נגמר. רגשות מאד מעורבים- מצד אחד יש כבר 'הרגשת סוף קורס' ורוצים לחזור- רוצים לראות את המשפחה, מתגעגעים, נכד חדש, שניים שגדלים בלי שנריח אותם, יש המון רצון לממש תכניות ולהכנס במרץ לעבודה בחווה. מצד שני- לא שבענו, ויש עוד כל כך הרבה לראות בעולם! אין ספק שעוד נגיע למחוזות חדשים!

סוף פרק בחיים!

מחשבה אחת על “end of jurney

  1. מצבכם מעולה! גם יש לאן לחזור, הפתעות וחדשות, ויש למה להתגעגע, ותכניות ללפני ואחרי. שלא יגמר לעולם!!!!

סגור לתגובות.